<h1>העיטור אות ת' תנאי</h1>
<h2>דף כז:</h2>
וכל היכא דאמר ליה מעכשיו או על מנת לאו אסמכתא (הוא) [היא] ופרישנא לה לעיל דפלוגתא דרבי יוסי ורבנן בדלא קנו מניה ולא אמר ליה מעכשיו הא קנו מניה אי נמי אמר ליה מעכשיו קני כדגרסינן בנדרים (כ"ז:). ורבוותא כתבי דההיא בדאתפיס זכוותיה לחודיה הוא. והיכא דתפיס בית דין משכונות של בעלי דינין ואמר להו אי לא עבידנא כפסקא וכפשרה דלכון ליהוו דיליה כל מאי דאית לי גבייכו איכא דמדמי ליה לאתפיס זכוותיה בבית דין ואיכא מאן דאמר אסמכתא היא ולא קני. ומסתברא דלא מקריא אסמכתא ואף על גב דלא אמר ליה מעכשיו קני דלאו מילתא יתירתא היא ועוד כיון דאדעתא דהכי יהיב משכונות בבית דין כמאן דאמר ליה מעכשיו דמי כמלוה על המשכון דגרסינן בתוספתא (ב"מ פ"א ה"ט) לקמן וכשנים שעוררין על הבית ועל השדה דאף על גב דאמר ליה בלישנא דאסמכתא איבד את זכותו. וההיא דגרסינן (ב"מ מ"ח:) אם אני חוזר בי ערבוני מחול לך אדעתא דמקנא יהב ליה זוזי ולא אדעתא דמהדר ואסמכתא היא. וההיא דפסחים (ל"א:) בגמרא דכל שעה דנכרי שהלוה את ישראל על חמצו דאוקימנא בשהרהינו אצלו התם נמי מוכח אף על גב דאמר אם לא באתי בלישנא דאסמכתא ישראל מישראל וישראל מגוי קני אבל גוי מישראל לא קני עד דאמר מעכשיו כדאיתא התם. ודמיא נמי למאן דאמרינן במשחק בקוביא דאמרינן בסנהדרין (כ"ד:) כל כי האי גונא לאו אסמכתא היא. ואמר רבינו יעקב דלא מיקריא אסמכתא אלא היכא דחד סמיך אחבריה וחבריה לא סמיך עליה אבל הכא כל חד וחד סמיך אחבריה כההיא דאמרינן במסכת שבת (ל"א.) מעשה בשני בני אדם שהמרו זה את זה ואמרו כל מי שילך ויקניט את הלל יטול ארבע מאות זוז דכל חד וחד אמר אנא ידענא טפי וכל חד וחד גמר ומקני הוא הכא נמי כל חד וחד אמר אנא טעיננא טפי ואזכי בדינא.
